לנוע ולנוח עם רוח סתיו

בימים של סתיו באויר ורגע לפני שמזיזים את השעון שיסמן רישמית שעונה מתחלפת.
נזכרת איך חיכינו לפריחתו של החצב.
כשהייתי קטנה היו כאן בודדים.
סתיו:
חושבת על העלים הנושרים המוותרים ככה על אחיזתם בענף.
ממצים את הירוק עד תום, משנים את צבעם, מצמצמים את דפנותיהם, מתייבשים לאיטם ואז
נושששששרים מטטטטטה..

בכלל לא קל ולא פשוט לוותר על  רגלים שנתקבעו.

מורכב לשחרר דעות קדומות ולהניח לעמדות ולאג'נדות,

ובכל זאת רוצה ומתאמנת לשחרר אמונות ועמדות שנרשמו בי, רישומים שאינם שייכים כבר לחיי הבוגרים ואינם משרתים אותי יותר.

למה? כדי לנוע למרחבים חדשים, כדי להמשיך להיות סקרנית, ערנית וחיונית.

כדי להמציא ולמצוא.

מתאמנת לוותר על ההרגלים שהפכו למוצקים כמו גזע.  ומנסה, כמו עלה, לחוש את רגעי החסד של הניתוק, השיחרור וההקלה.

מנסה להיות בוויתור לטובת הרגע הזה, לטובת מה שיבוא.

 בהתבוננות העונתית את עצמי רואה את ההתמודדות שלי עם ה- let go אצלי.
לא קל

לשחרר
לוותר,
לתת לרוח להנשיב אותי.
להיות עלה ברוח, לנוח.

 

מוזמנים לרקוד איתי שבת חודשית, סתוית. משחררת.