חיה בסרט
עוד חודש עבר ואני חושבת על הטלטלות הקורות לנו כאן.
כל כך הרבה דברים מתרחשים בארץ הזאת.
מקצה לקצה בין הטוב לרע, בין המוסרי למושחת, בין הרגישות והעדרה.
אבל אני לא מפסיקה לרקוד .
"כי השמחה שלי
היא המחאה שלי,
והיא כוחי האמתי,
ברגל יחפה
בתוך הצהרים".
מאז שרוקדת ניה כל מיני פעולות בחיים עשויות להיות מביכות.
למשל כשאני נוהגת ושומעת מוסיקה, מיד הגוף מתחיל לנוע.
ברמזור הידיים מצטרפות לכל מיני תנועות של ריקוד.
מנסה לא לשים לב לאלו שנמצאים לידי במכונית או בכביש.
אין מצב שאני מפעילה מוסיקה בזמן שאני צריכה לעשות משהו אחר… אחרת עשויה לקום מהכיסא ולרקוד… זונחת את משימותיי.
בקולנוע זה הכי מביך…
יש מוסיקה ואני נעה לי בכיסא, בחושך בחושך אפילו מניעה את הרגליים …"גברת את מסתירה "מעירים לי, "מה את עושה תנועות פה".?!!!
רשימת ההשמעה שלי כולה כולה מתוך סרטים.
מה שהעלה אצל כולנו זכרונות שנרשמו בגוף מזמן אולי מאז שהיינו קטנים מתבגרים ובכלל. לא התביישנו להתפרע עם מוסיקה מסרטי בוליווד…. להתרגש מ"מלך האריות" ולהזכר בתשוקה מ"ריקוד מושחת".
