פוסעת, ברגל יחפה,
מקשיבה לצלילים, אלו שבחוץ ואלו מביפנים.
חשה את נשיותי במבחן.
רכה? מתמסרת? או ביקורתית או קפוצת אברים?
להיות אישה
לחוש את הביטחון בגוף
עם חלקי הנפש ההפכפכה.
קולות עולים, מחשבות מפריעות מגיחות מן העבר,
שוב מקשיבה לגוף המתעורר,
מגלה שאני לגיטימית.
רוצה להאמין ביצירתיות שלי וללכת עוד ועוד עם היצריות שבי.
לתת לעצמי מקום, דרוש שיהיה מקום.
איך אתרווח, בלי המקום הזה.
הריקוד כמו קדר חולל בתוכי את המרחב הזה.
את המקום הזה בתוכי.
אני הגוף, אני המוסיקה, אני כל מה שמתאפשר לי שם.
אוהבת לחוש את עצמי חיה נושמת מתוך עצמי.
נשים, כך אני מגלה, לא מפסיקות להתפתח.
אני רוקדת עם נשים צעירות ומבוגרות. רואה את הצורך הנהדר שלהן לחיות .
נשים מקיימות את מרחב החיים, כאילו היו רחם לעד, להצמיח בה כוחות של חיים.
הנשים שרוקדות איתי מוכנות לצעוד עוד כמה צעדים לעבר ההתנסות האחרת.
זו שחיכתה להן בפינות שונות ועכשיו יש את הרגע לחוות עוד משהו אחרת. משהו חדש.
