רוצה להגיד תודה היום.
לדבי רוסס Debbie Rosas שהגתה את שיטת ניה. עם דבי עשיתי את החגורה השחורה בלונדון (2019).
לפני 12 שנה נכנסתי לשיעור ראשון כתלמידה אצל Dalit Harel דלית הראל, ומצאתי את עצמי בוכה בסופו. התרגשתי כל כך, מהחוויה שהחזירה אותי לילדות. אל הילדה ההיא בת התשע שהפסיקה לרקוד מאז. החלום לרקוד נגוז, כנראה בגלל ביקורת עצמית, חוסר עידוד הורי וככה, פניתי לתשוקות אחרות כמו אומנות וטיפול.
ואז לפני 13 שנה, בשיעור ההוא נזרע הזרע לשנים הבאות עד היום, מימשתי חלום. ובכל פעם אני מגלה את סודות ניה, כמה עומק וכמה רוחב פיזי, נפשי ורוחני דבי רוסס יצקה למיכל הענק הזה של ניה. ממזרח וממערב, מעולמות הרוח, הנפש והגוף.
ותודה ענקית ענקית ל Ann Christiansen
שבונה ומפרקת, ומייצרת וממציאה עוד ועוד רעיונות. אן מביאה רעיונות מורכבים ופשוטים בו זמנית, ביצירתיות אין סופית.
לאחרונה, בסדנת מורות, עם אן, כשרקדנו וחוינו את כוחות העילוי והכבידה, הרגשתי איך אנחנו נוגעים בחוקי הטבע ואנחנו כחלק מהיקום. ביו אדמה ושמים. בין השתרשות ומעוף, בין חומר ואוויר, בין גוף ורוח.
את אן פגשתי לראשונה בהמבורג בחגורה החומה (2017).
כשאתה פוגש מורה לדרך, אחד הדברים שאתה אוהב לחוש זה את השינוי שחל במורה ובי, את ההתפתחות שלנו ביחד, את המים הזורמים תמידית, זרימה אנושית.
זה מה שעושה את ניה לדרך חיים.
תודה לשיטת ניה Nia שמאפשרת לי ליצור להמציא ולהיות בנוכחות, לשמוח וכמורה לשמח ולהציע את כוחות הריפוי. NIA – now i am.
לייק
תגובה
שתפי