ארכיב

הזמנה לריטריט ביער הסודי- קפריסין דצמבר. חנוכה, כריסטמס ועוד מעט סילבסטר. הימים קצרים והלילות ארוכים. חודש מיוחד דצמבר הזה. טוב, יום הולדתי ממש בחג במולד ויש משהו בנרות ובאורות של החג הזה. נצא לנשום אויר אחר במרחק 45 דקות טיסה – קפריסין – הכי קרוב והכי אחר. נרחץ בבריכות מים חמים, נדליק  נרות, נאכל מרק חם, וננוע את הניה שלי עם כל הגוף והנשמה. בואו איתי לחמישה ימים (4 לילות) ליער הסודי בקפריסין, לסדנה של ניה חנוכה בחורף. תאריכים: 29.12.24

כמעט כל פרסום,  כל פוסט, כל ארוע בחיים שלנו בשנה האחרונה, נפתח עם ההצהרה ששמה את הזכרון והכאב במרכז. הצהרה שיש בה את הנכחת החטופים והחטופות, החיילים, המפונים, והארועים שנצרבו אצלינו ולא עוזבים. והקיץ שלנו כמו בכל שנה וכמו בשיר של מאיר אריאל הוא "קיץ חזק"  הכל כאן חזק: האור, האנרגיות, עוצמת הרגשות, מתח הקטבים בתוכנו, וגם גודלה של האהבה שפורצת מתוכינו. מזמינה אותך לניה חודשית, והפעם לכבוד הקיץ – מפגש של חיבור שיתוף פעולה פירגון יחד עם מיכל קובלץ,

לפתוח את שער זה אומר לפתוח את הלב, לכאב, לשמחה, לאחר ולעצמינו.

אני מזמינה אותך לסדנא  חגיגית במיוחד, כי את הנפש כדאי לצחצח, כי את המערכת הפנימית כדאי לנקות, כי את תחושת הקיום כדאי לחוות עם היחד שלנו .

חג שבועות לפננו. עוד חג שכל חלק מאיתנו יכול להתחבר אילו, החקלאי – הבשלת החיטה היהודי- מתן תורה הקיימותי – הטבע וסדרי הקוסמוס האוניברסלי – להתחבר למשותף. חג של חומר רוח והתרוממות מפש. ובימים שכאלה כל כך לא פשוט לשמוח. כי על מה נחוג? אני רואה בחגים גם משענת ויחד עם זה אתגר, האם זה מדויק? ואני מבינה יותר ויותר שאין שלם יותר. ןאפילו החגים שתפקידם לשחרר אותנו מעט מהיום יום, אפילו הם, מפגישים אותנו עם החסר. הכל חצוי, מפורז.

והפעם חידוש מרענן,  ניה חודשית בזוג. נרקוד יחד עם דנה ניב, מורת ניה מקסימה מגמלא. יחד ניצור מרחב לתנועה זורמת ומטיבה. מאז ומתמיד הכנרת היתה העין הכחולה של כולנו. דאגנו למפלס המים שלה, ואהבנו את מתיקות מימיה. ועכשיו במיוחד, בבקשה,  כנרת כנרת תעשי לנו עין טובה, טפו טפו טפו, כי אנו זקוקים לנחת. מים, יש להם תכונה כזאת: הם גם מוכלים, וגם מכילים – ממש כמונו בני האדם- ועל זה כבר בסדנא הקרבה. שמחה להזמין אתכן לניה זורמת וחודשית, והפעם

זמן לעצמך – קפריסין באביב – מאי 2024   חזרנו מלאים בכוחות להמשך.  חווינו  את היופי הכפרי של מערב קפריסין, פחות משעה מישראל. בשילוב עם NIA ותנועה מיטיבה, נטייל ביערות ובחוף הים, לננו במלון משפחתי מפנק הצופה אל הים וההרים, ובילנו  גם בבריכה שלו. מה היה לנו:  ארוחות עשירות, טיולי הליכה בטבע. מרכז לאריגה מסורתית בכפרים שמסביב  בעיירות הקטנות שמציעות אמנות מקומית ייחודית. הריטריט במסגרת "תנועטבע" של דורית וניר: דורית אליאב, מורת ניה NIA בכירה, חגורה חומה, מטפלת באמנות, פסיכותרפיסטית

הימים ימי זעזוע וכאב, לצד אבסורד שכזה כשהחיים "חזרו" כאילו למסלולם. לעיתים קשה לקבל או להבין את הקטבים האלו שבין חדשות היום, – חוסר אונים בהתמודדות עם בשבת החטופים, ועוד כל כך הרבה ענינים כמו: המפונים,  העסקים, הבתים, האימהות,,, האבות הילדים, הנפגעים המתאבלים ולצד כל אילו החיים עצמם: הסיפורים, האנשים הטובים, היצירתיים, התורמים, היוזמים, האוהבים, המחבקים, המחמיאים, המתחתנים, הרוקמים חלומות. כולנו מבקשים עכשיו :חוף מבטחים" מקום שקט לנשום, לחוש את יציבות הקרקע, להשען, להיות בבית, במקום בטוח. מזמינה אותך לנוע

אני לא בטוחה שנולדתי ככה, לא בטוחה שגדלתי על ברכי העוצמה הנשית, זה היה אולי דור אחר, היו חלוקות תפקידים, נשים לא דיברו על הכל, רצינו להיות אימהות טובות, וללמוד באוניברסיטה וגם להצליח בכל. אבל הכוח הזה הנשי, הלגיטימי, הפתוח והמשוחרר התפתח אצלי מאוחר יותר. וזה גילוי נפלא.  גאוות האינטואיציה, שמחת התבונה הפנימית, ותחושה של כוח מעצם היותי אישה. זה בהחלט גילוי נהדר. אני חושבת שחלק מזה היה גילוי גוף-התנועה והריקוד בגיל בוגר, אז, כל הדברים החלו להתחבר אצלי –

נפגש כדי להשיב לעצמינו חיוניות כוחות חיים מתחבר לאדמה, נתרומם לשמיים, נקשיב ללב ולבטן, ונחוש עצמינו כפרחי יקינטון או נרקיס הבוקעים מתוך הפקעות…..

תפילה שבאה מעומק הלב עם עומק התנועה יש בה משהו גבוה, עילוי

  כנרת שלי, ריטריט ריקוד, תנועה חופשית ואימפרוויזציה, סדנת שירה ומופע של  טליה אליאב, יוצרת זמרת ומנצחת מקהלה.   הכנרת, עין כחולה בעמק הירדן, מימיה כחולים והיא ספוגה בסיפורי קדושה, הליכה על המים ובה רחל המשוררת היתה מאוהבת עד כלות. אני מזמינה לשוב אל עוד סדנא בסדרת תנועת טבע. סדנת המשך התבוננות והתנסות עם חווית קסם המים ונפלאות המים. הסדנא עם הרוח של המים – בריקוד, בציור, שירה, בכתיבה, בזרימה…. באחוזת אוהלו- חדרים משופצים ומשודרגים, אולם מחודש, תפריט עשיר ומשובח,

ניה, הפלא המגוון הזה שמאפשר לכל אחד ואחת לרקוד, הכניס לחיי כל כך הרבה איכויות והוציא ממני יצירתיות ואפשרויות שונות לביטוי. שיטת ניה משלבת בין אומנויות לחימה ריקוד חופשי, ג'אז, מודרני ועוד,  בשילוב טכניקות מעולם התנועה המראפת. לשיטת ניה יש שפה וחלק גדול ממנה מבוסס על 52 תנועות שמפעילות אותנו  מכף רגל ועד ראש. התנועות הללו מזינות את המוסיקה, ואם יש "קליק" בין התנועות למוסיקה אז זה מתחילה להוולד כוראוגרפיה. באוי לרקוד איתי'  ניקח שיר שאתן אוהבות ונבנה לו כוראוגרפיה

השנה הזאת ארצה לשנן את הכולת שלי לנשום, לחזור אל הפלא הזה ולהכיר תודה על כך

בואי לרקוד איתי ועם רמי שולר המוסיקאי. יחד הכנו לך שעתיים של חוויה מוסיקלית ותנועתית. עם מוסיקה חיה ותנועה שופעת

 כותבת ומחזיקה כמה חלקים בתוכי  גם מעורבות במתרחש, כאב גדול, תסכול עצום על הפערים שנהיו כאן, וצער, צער גדול. לצד יוזמות מרגשות שמבקשות שינוי, הקשבה, ריפוי.  המנחות דורית אליאב– מחפשת מהות ומשמעות. מטפלת ריגשית, מטפלת באמצעות אומנויות וכלים יצירתיים, מלווה תהליכיי התפתחות. מנחת קבוצות. מאמינה שלגוף יש מה לומר לנפש ולהפיך .מורת ניה בכירה- חגורה שחורה. מקיימת מסעות  וריטריטים בארץ ובח"ול. אושרה בן משה מורה ומלווה תלמידות בלימודי קודש. יוצרת, לאחרונה מורת ניה חגורה לבנה,  רואה את דרך ניה עם הרוח ומביאה

אוהבת כמוני את חג פורים? בגן חנה התחפשתי לכיפה אדומה, בגן ציפורה – לקאובוי, בכיתה א' – לפייה, בכיתה ג' – להונגרייה: דודה שלי, אילוש, תפרה לי שמלה עם סרטים צבעוניים. היא גרה במושב קידרון, מרחק גדול מחיפה, במיוחד עם נוסעים בסוסיתא הישנה של אבא שלי. כיתה ה' – לליצנית, אחר כך לנערת הפרחים, עם ג'ינס קרוע, ופרחים מצוירים על הפנים. תמיד היו לי תחפושות נוחות. אף פעם לא הבנתי תחפושות של קרטון ובריסטולים קשיחים. היום, כשאני מבוגרת, אני פשוט

"לבוא פשוט" – ריטריט -תנועה בסיני חמישי – ראשון 19-22 אוקטובר, 2023 ארבעה ימים של ריקוד, מנוחה, תנועה מרפאת, התכנסות ,יצירה והתחברות 3 לילות בחוף קסום בסיני, במרחק של 40 דקות  מהגבול במקום שיהיה רק שלנו, אינטימי, מטופח ומזמין לינה: חדרי אבן עם שרותים ומקלחת: מחיר לאדם בחדר זוגי,  2000 ש"ח –                                                    מחיר לאדם לבד

שוב נפגשים לדיאלוג משובח שבין ריקוד ומוסיקה נפגש עם רמי וכלי הנגינה שלו, ונחייה כל נים בתוכנו על השילוב הנהדר של מוסיקה LIVE. הכמיה ביני לבין רמי ולקבוצה הגדולה, מאפשרת לנו  ליצור  יצירה משותפת ומלהיבה. מזמינה אותך לנוע עימי במרחב מקסים של חוף שדות ים. רוקדים יחפים אם אפשר. מותאם לכל אדם, אין צורך בניסיון קודם. ובסוף אפשר לטבול בים הנהדר הנמצא במרחק הליכה מהמקום.

ננחת במרקש העיר האדומה והצבעונית, נעלה להרי האטלס להתבודד בינות עצי אגוז, ולטייל בהרים המעוטרים שלג. נחווה את החיים בכפר הברברי ונרקוד על גג המלון. ניסע לאיסאוורה שלחוף האוקיאנוס האטלנטי, העיר הכחולה והמרתקת. נחווה מבני בוץ המעוטרים במלאכת מחשבת, נשתה תה מתוק, ונפגוש את תרבות המקום. נהנה ממוסיקאים מקומיים, בעלי מלאכה, סוחרים וטבחים, נרקוד ועוד נרקוד ונחווה את רוח המקום ואת עצמינו במרחב הזה. ניסע לעיר האדומה, מרקש, ונבקר באתרים המרתקים של העיר: המלאח, השכונה היהודית, ארמון באהיה, וגני מג'ורל. נחווה את חווית השוק הססגונית, נפגוש את האורנמנטיקה האסתטית המעטרת את המבנים, ונחזור מלאי התנסויות הביתה.

ריטריט הוא כלי להשגת שקט פנימי בעולמנו המודרני, זו מרחב להתכנסות פנימה, להקשבה לחקירה עצמית, ויצירה של שינוי מבורך, חופש פנימי וקבלה עצמית. התכנית כוללת מדיטציות, כתיבה ותרגול התבוננות, טיולים רגליים, גיחה למקומות משמעותיים, מפגשים אנושיים והפתעות. בעיקר ננוע ונרקוד, במקומות השונים, במרחב בפתוח, באולם המפנק עם ריצפת עץ, וגם על ההר באמצע טיול.

NIA דורית – חוויה ביוון | לשחרר מחשבות | לעורר את הגוף | ליצור את עצמך 22-29 יוני 2023- הארוע נדחה למויד אחר לנרשמים עד 22.3.23 הנחה של 250 שח. דמי הרשמה בתחתית הדף   מאז ומתמיד היתה לי משיכה למיתולוגיה ולסימבוליקה שבסיפוריי התרבות האנושית הקדומה. לאלות ולאלים במיתולוגיה יש סיפורי נפש מרתקים המקבילים לנפשינו האנושית. דרמות, אהבות, קונפליקטים ואפילו פתרונות. בריטריט ביוון נפגוש חלק מהאיכויות הללו , נתחבר לישויות האלה, ונלמד על עצמינו. אז אנחנו חוזרים לחוות-האמנות Artfarm, השוכנת

מזמינה אתכם לחגוג את ינואר הישראלי או אם תרצו את טבת היהודי. 

"והגשם יבוא וישטוף כל כאב, הבטחה של חיים הבטחה שבלב"……. תרגום של אהוד מנור מהשיר Aguas de Marco של  Carlos Jubim שבת חודשית בליוי  מוסיקה חיה עם רמי שולר, מוסיקאי ונגן כלי הקשה.   מעונה לעונה, אני מנסה להתחבר ולהגיד לעצמי שאני בסך הכל חלק מכל הדבר הזה שקוראים לו מזג אוויר. באביב פורחת מרוב יצירתיות יוצאת מגידרי ומחוץ לעצמי בקייץ. מתעצבת עם ההתרוקנות הסתווית ועם העלים שנושרים מטה. בחורף, מתרגשת ומתרעננת בתקווה עם הטיפות הראשונות. השפה שלנו היא פשוט

אני מזמינה אותך למפגש נשי, בשדות ים, נרקוד במבנה עגול,וריחמי ועוטף.

ננוע, נתכונן ונכוון את עצמינו לקראת השנה הקרובה.

נסיים מול הים עם טקס  "השליכי " אישי נשי.

    הכנרת, זו שעקבנו אחריה בדריכות כל השנים, זו שעקבנו על המפלס שלה, ועל הקווים האדומים שהחרידו את קיומה, היא זו שגדלנו עליה. כנרת אחת לנו  וממנה אנו אנחנו מתרגשים, למרות שכבר ראינו גדולים ממנה, תכולים ממנה, ויפים ממנה, אבל אליה נקשרנו, אליה נסענו עם ההורים, כשעוד היו אוהלים כתומים מבד כבד, אליה נסענו עם הסוסיתא הלבנה, עם ציידנית כחולה ופיקניק, והתרגשנו כשירח עלה מעליה, נשענים זה לצד זו, בטיול תנועה. עין כחולה בעמק הירדן, מימיה כחולים והיא ספוגה

על המרפסת שצופה אל הים של חיפה ממרומי ההר שבו אני גרה.

יום חמישי בערב….. 1.9.22 בשעה 18:00

סיפור:

קיץ 1967 קולנוע "תמר" ליד בריכת הפועל בחיפה.

אחי הגדול לוקח אותי לסרט "צלילי המוסיקה".

נסיעה אוטובוס להדר הכרמל, כשהנהג מכריז בקולו "תחנה סופית", אחי אנחנו יורדים.

הליכה ברגל, אולי נתן לי יד, אולי לגמרי לא,  אני לא זוכרת,  אבל זו היתה הליכה שקטה, בלי הרבה דיבורים.

הליכה ממושכת עד הקולונוע.

בהפסקה של הסרט, הלך איש עם מגש תלוי על צווארו כשהוא מכריז בקול "בוטנים גרעינים"  ארוזים  בתוך ניר עיתון מגולגל לגביע.

ילדה קטנה מול מסך ענק, פלא של אשליה.

ילדה מדירה קטנה בחיפה פוקחת  עיניים ומתפקחת מול  מראה המשפחה הגדולה שם באוסטריה.  עושר, שירה, סדר מופתי.  ואומנת אחת, מריה, קול פעמונים, תחליף אם,  והיא  אוהבת  וצוחקת. מסירה כל שבב של קדרות וצער מהמלחמה ההיא.

וכל זה במציאות של צבעים אחרים ממה שהכרתי.

נראה שאת כל החלק שקשור לגרמניה הנאצית הדחקתי אז, ילדה בת שמונה בכל זאת… לא היה לזה מקום.

ואיך?? איך מריה תפרה בגדים לכל הילדים מהווילונות שהיו בחדרים איך?

שעתיים של תנועה מיטיבה לגוף ולנשמה. ניה חודשית שיגרה חודשית של רעננות התחברות לעונה ולאיכויותיה, כדרך להתחבר עם עצמינו. כי הרי כולנו כאחד קשורים לבריאה.

חגיגתניה, 4.6.22 בשכניה

ריטריט בבלקן באוגוסט.
זה אומר,
התנתקות והתחברות מחדש.
התבוננות בטבע וחיבור נפשי, אמיתי, אל הגוף.
רוקדים, מטיילים מודטים, יוצרים, כותבים.
בכפר ציורי, על ההר, יערות, כנסיות, מים זורמים
ציוץ ציפורים ומקצב מוסיקלי של שבע שמיניות.
יצאנו…..

בואו להתחבר  למזג הרך של העונה כשהסגריר עוזב אותנו לטובת ימי אור ארוכים הרכות הזאת של מזג האויר מניעה אצלי את האיברים ברכות, בתשוקה, בהנאה. בואו לחוש איתי את הסף הזה שבין האביב הציבעוני שלנו המתפרץ, לבין הקיץ ההתחלתי המגיע  ללטף אותנו , רגע לפני שיסתער עלינו בלהט. עם מזג שכזה אני  מתרווחת, מותחת איברים, ומעגלת תנועות של גאז ברזיאלי, ורוקדת. במועדון בשכניה 30.4.2 שעה 10:00-12:00 80 שקלים. תשלום במזומן או בביט  

בואו לחגוג חגיגית אביב מיטיבה, עם חיבורים של תנועה, יצירה, חברותא, טבע. עם קולאז' של כל הטוב הזה, המרפא שכל כך חכינו לו.

חגיגת חורף,
לכבוד הימים הקצרים והלילות הארוכים.
לכבוד הכניסה למעמקים, וההמתנה לבאות.
לכבוד פקעות הרקפות שבגינתי, הרומזות לי בעליהן הלבביים שעתידן לפרוח,
נפגש לרקוד שירי חורף בטעם פונץ'
נחמם את הבפנים…..
להתראות

3 ימים של תנועה, יצירה וגילוי, דרך העמקה והכרה של איכויות המים וכוחם המעורר השראה וריפוי.
במלון "אחוזת אוהלו", 10 דקות הליכה מרחל המשוררת, על חוף הכנרת, מול הרי גולן, בחדרים מרווחים ונעימים.

מזמינה אותך להתחדש עם רוח השלכת וצבעי הסתיו. נרקוד לצלילי מוסיקה מחממת ומלטפת- בלוז, ג'אז, נוסטלגיה ואינטימיות. 

אני רוצה לאחל לעצמי  עם תחילתה של השנה הזאת, שכל  ערב אעשה מן סדר כזה בחיי.

שאדע להגיד לעצמי, השליכי,

זה כבר לא שלך,

חישבי באופן רענן,

קווי לטוב שיבוא, וזירקי אל המצולה את מה שכבר אינו רלוונטי לך.

מזומנים להשליך איתי ולרקוד בשבת חודשית, עם שירי נשמה, גוספל, תפילה וגם שמחה והתרעננות.

אנחנו יצורים חיים, נושמים ומימיים, אנחנו כמהים לזרימה מתמדת, לתנועה שאין בה זויות חדות. יחד עם זאת כולנו זקוקום לקרקע, לגבול ולמיכל שיחזיקו אותנו כדי שנחוש  יציבים, אחוזים ומקורקעים.
שני יצרים לו לאדם, טוב לא רק שניי- -שניים שהם חלק מהרבה יצרים נוספים,
היצר לחוש בטחון
והיצר של הסקרנות.
מאז ינקותנו,

מזמינה אותך לסדנת יום, לתנועה זורמת, נושמת שתכה גלים בחיבורי גוף נפש.

ב"פגודה" מרחב קסום לתנועה ליד הים.

בתכנית התחברות לאיכויות של תנועת הגל הגוף דרך תנועה, כתיבה יצירה ונשימה.

סדנא שתספק רוגע, התחדשות, חיבור אנושי, שיתוף וצלילה לעומק.

 נחלוק כיבוד קל לנשנוש צהריים

אני ילדת עיר, אני.

גדלתי בחיפה.

הירוק שצמח סביב היה בדרך כלל צמח אלת המסטיק שהיה חלק מצמחית האיזור, אבל אלת המסטיק נאלצה לחלוק את המרחב שלה עם בלוקים שעלו וצמחו בעיר.

הירוק האחר היה "שווצריה הקטנה", הלא אלו יערות הכרמל לשם נהגנו לצאת לטייל עוד לפני שנחיליי מכוניות הציפו את שבילי ההר עד שמרוב מכוניות היום- לא רואים את היער. 

ימי הבחירות המתקרבים מחזירים אותי למחשבות  על"זכות הבחירה".

אני מזמינה אתכם לבוא ולרקוד איתי לקראת בחירות 2021.

מוזמנים להרשם ולהשפיע על רשימת השירים שנרקוד.

הרשמו כאן….. ושלחו לי לנייד שיר שאתם רוצים לרקוד אתי. 0542055466

מי לא מכיר את המשפט:

"אמא את לא תחליטי עלי".  המשפט המתוק- מעצבן הזה. רגע לפני שהולכים לגן? כשלקטנה לא מתחשק ללבוש את החולצה הוורודה עם הכפתור שמציק.

ריקוד וקליעת סלים אצל כרמלה, במושב עמקה שבגליל המערבי. 5 פברואר, 2021 , 10:00-14:00  

סדנת נשים- בקיבוץ בית אורן שעל הר הכרמל. הזדמנות להתעטף באנרגיה נשית, במיוחד לקראת הכניסה אל החורף. לעמוד על ראשו של ההר הירוק הזה, לנשום את "ריח הדבק ואורן" כמו בשיר סליחות ולהניע את הגוףהנפש בהנאה וחיבור לעצמך.

בואו נמלט, כדי להיות בנוחות ובנוכחות.

מזמינה אותך לצאת עימי לטבילה של שקט ושמחה, בחוף נחשולים.

כשאני רואה את קו האופק ליבי מתמלא תקווה ואופטימיות.

האופק- הקו המדומין הזה, שאין לו למעשה סוף, מעוורר בי שירה של מרחב.

סדנא בסדרת תנועתטבע נרקוד | נשתחרר | נרגיע | נצחק | נשיר סופ"ש של התבוננות בטבע, חיבור אל הגוף הרוקד והנפש היצירתית נצא אל הרי הגליל המערבי, גבוה מעל ים תיכון קסום, סמוך למים הצלולים של נחלי כזיב ובצת נגלה את כוחם המרפא של תנועת המים ותנועת הגוף   חמישי-שבת 10-12 ספטמבר 2020 סוויטות "קשת אילון" ממוזגות, מרפסות אל נוף הרים וים עלות: לאדם בחדר של שניים 1,560 שח לאדם בחדר בודד 1,760 שח ניתן לחלק לתשלומים רצוי להקדים הרשמתכם,

הי לך "בוקר אחד פתחתי חלון ותיכף הריח לי דק מן הדק קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם אמרתי בא קיץ – קיץ חזק."  מאיר אריאל מנסה להבין איך הקיץ הזה נחווה אצלי, בנפש ובגוף קיץ מיוחד, עצור, סגור, מצומצם בגלל המצב. אולי כמו תרמיל או זרע מכונס, הממתין אל הבאות. מזמינה אתכם לרקוד איתי בשבת החודשית והמסורתית, כ שעתיים של תנועה. ריקוד שיש בו גם  התבוננות פנימה והתכנסות, וגם  חופש של קייטנים הכמהים לשחרור.  להתראות ובאהבה בבקשה להרשם מראש.

                    רקדנו התשחררנו נרגענו צחקנו ושרנו     כך היה בסדנאת ניה- טבע בהנחיית ניר ודורית אליאב  גילנו ששהטבע מרפא, מרחיב את הנשימה, מרגיע ומחבר אותנו אל הארץ הנהדרת שלנו. חמישי- שבת 2-4 יולי, 2020 בקתות עץ ממוזגות, במרחב הכפרי, המוצל והטבול בירק "מצפה לשלום" – כפר חרוב רמת הגולן אולם פרקט עץ מפנק, טיולים בנוף הכנרת,מי מעין קרירים,בריכה של הקיבוץ.,מדיטציות והתבוננות בטבע  שירה,ציור,ערב שירה אינטימי בלווי גיטרה לינה בבקתות בסגנון אירופאי ציורי,

וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כְּהִלֵּךְ הַתָּם.
וּמַחְשׂוֹף כַּף רַגְלְךָ יְלַטֵּף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת
אוֹ שֶׁלְּפִי שִׁבּוֹלִים יְדַקְּרוּךְ וְתֻמְתַּק דְּקִירָתָם.
אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִךְ, חָזְךָ, צַוָּארֵךְ וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.

בעבודה הפנימית שלי, אני מוצאת את עצמי,  מחליטה להביא את השמחה ולבחור בה.
עם ריקוד ניה זה מצליח לי,
אני משלבת בין
תנועות הגוף,
הבעות הפנים,
משחקיות,
הבעת רגשות
מוסיקה טובה
כל אלו חומרים שמעודדים שמחה.
השנה נרקוד את חגיגת "NIA חודשית" שלנו בקצב תופים, מוסיקה מברזיל מאפריקה ועוד,
נניע נשחרר, נהיה כילדים, נשחרר את המתחים שמצטברים כאן, נחייך, נהיה יחד ונפנים עוד ועוד את החיבור בין חווית הגוף הרוקד והנפש החוגגת.

אחרי התנסות קסומה בשנה שעברה, חוזרות שוב לחווה המזמינה והאוטנטית Art Farm בפלופונז, קלמטה – יוון.
עם תשוקה והתלהבות לקראת ימי ריקוד, יצירה, טבע, ומרחב משובח לנשמה ולנשימה.
את מוזמנת לחמישה ימים (ארבעה לילות),  ביוון, באזור הכפרי הקסום של דרום   הפלופונז, ליד העיר קָלָמָטָה.
מול הנוף ובאווירה מעוררת השראה.
יחד, נרקוד ונעורר את מה שמבקש להתחדש, נאפשר לעצמינו להשתחרר וליהנות.
נטייל, נשליך את טרדות היומיום, נאכל טוב ובריא.

בימים קרים שכאלו חשבתי על מושג "הבית", מילה כל כך בסיסית שנוגעת בגעגוע,  במרחב מיטב, ובכמיהה תמידית לחווית ביטחון, חום ואהבה.

בסדנת ניה של שבת, ננוע את החיבור בין שמיים וארץ, נגלה את קצב הטיפטוף והתיפוף. כמו בטקסים עתיקים נרעיד את האדמה, נקרא לשמיים לנוע ולהניע את העננים כמו בשיר : "בואו עננים הבו גשם לגנים".   חוני המעגל בסך הכל היה "גגן", עבד בתיקון גגות ובידו מעגלה להידוק גגות הטיט. ברור שהיה לו ענין עם הגשם, להתקין את הגג לפני הגשם או אחריו. אבל גם מספרים שתפילותיו נענו תמיד. פעם כשהיתה שנת בצורת חג מעגל סביבו וקרא שלא יצא מהמעגל

תנועה ויצירה במדבר במואה Oasis, 2-4 ינואר, 2020.
הזדמנות נהדרת לקחת פסק זמן ולצאת לאתר טיבעי מיוחד במינו.
מזמינה אתכם להפגש עם עצמיכם, פשוטים, נעים, מתחדשים יוצרים רגעים שמתהווים רק במדבר.
המיקום: נווה מדבר ייחודי בקירבת מושב צופר, על דרך הבשמים בערבה, עם בריכות פתוחות טבעיות, מלון אקולוגי, חצרות נוי פנימיות, בקתות קש וסככות מרהיבות. השקט, המדבר הפתוח, המרחב הטבעי בצבעי הפרא, הרחק מהמולת העיר והסחות הדעת, מאפשרים הטענת מצברים מלאה בתנועה הרמונית מלווה בפעילות אמנותית.
מוזמנים לחוות נווה מדבר של ממש.

בימים של סתיו באויר ורגע לפני שמזיזים את השעון שיסמן רישמית שעונה מתחלפת. נזכרת איך חיכינו לפריחתו של החצב. כשהייתי קטנה היו כאן בודדים. סתיו: חושבת על העלים הנושרים המוותרים ככה על אחיזתם בענף. ממצים את הירוק עד תום, משנים את צבעם, מצמצמים את דפנותיהם, מתייבשים לאיטם ואז נושששששרים מטטטטטה.. בכלל לא קל ולא פשוט לוותר על  רגלים שנתקבעו. מורכב לשחרר דעות קדומות ולהניח לעמדות ולאג'נדות, ובכל זאת רוצה ומתאמנת לשחרר אמונות ועמדות שנרשמו בי, רישומים שאינם שייכים כבר לחיי הבוגרים ואינם

28.919 השנה מקווה שאצעד בצעד עצמאי, אחראי ואמיץ ואפגוש את חלקים שלי בתוך בעצמי …בחמלה ובהכרה ובשינוי.

השנה עושה טכס  "תפנים"  ולא "תשליך".

סדנת לימוד וריקוד NIA – ועקרונות שיטת ימימה. בסוויטות של קבוץ אילון "קשת אילון"

12,13,14, ספטמבר 2019
מזה זמן אני לומדת "ימימה". הדרך לחשיבה הכרתית.
עקרונות פשוטים לכאורה, אך התרגול וההתכוונות לשינוי הם המשימה המשמעותית.
יודעת ששינוי לא נעשה ללא תנועה ללא התכוונות ומודעות.
סיפורים שסיפרתי לעצמי, אמיתות שנאחזתי בהן להבין את עצמי ואת העולם, קולות עתיקים וחותם ילדות, נמצאים בבדיקה מחודשת.

עוד זוכרת את אמא שלי אומרת במדרגות "מהר לאמבטיה, שלא יתפזר חול בבית".

פוסעת, ברגל יחפה,

מקשיבה לצלילים, אלו שבחוץ ואלו מביפנים.

חשה את נשיותי במבחן.

רכה? מתמסרת? או ביקורתית או קפוצת אברים?

להיות אישה

לחוש את הביטחון בגוף

עם חלקי הנפש ההפכפכה.

15/6/19 שעור שבת NIA פוסעת, ברגל יחפה, מקשיבה לצלילים, אלו שבחוץ ואלו מביפנים. חשה את נשיותי במבחן. רכה? מתמסרת? או ביקורתית או קפוצת אברים? להיות אישה לחוש את הביטחון בגוף עם חלקי הנפש ההפכפכה. קולות עולים, מחשבות מפריעות מגיחות מן העבר, שוב מקשיבה לגוף המתעורר, מגלה  שאני לגיטימית. רוצה להאמין ביצירתיות  שלי וללכת עוד ועוד עם  היצריות שבי. לתת לעצמי מקום, דרוש שיהיה מקום. איך אתרווח,  בלי המקום הזה. הריקוד כמו קדר חולל בתוכי את המרחב הזה. את המקום הזה

בימים של לפני בחירות :   זמזומי פוליטיקה  וציוצי אמירות נבובות, אני מעדיפה את  ההבטחה  שיש לטבע להציע לי.

"האביב הוא צפיה דרוכה לאושר
פרחי צהוב סגול פורחים כמו הבטחה
וכל מה שנזרע אתמול מניב חיים ויופי י

אמא שלי נולדה במצריים. ביום שישי ראינו יחד "סרט ערבי" .
אבא שלי נולד בקרואטיה. אביו נולד בממלכה האוסטרו-הונגרית.
סבתא-נונה אלגרה, דיברה עם אמא שלי ערבית.
אבא שלי דיבר עם אימו, פרנצסקה, הונגרית וגרמנית.
אבא ואמא שלי דיברו בינהם איטלקית (זה היה היידיש שלהם ), כדי שהילדים לא יבינו. 
אמא שרה לי שירי אצבעות בצרפתית: "איך שהמריונטות הקטנות רוקדות"
ואבא שלי שר לי בקרואטית, לפני השינה: "נומי נומי אוצר זהב שלי" ….
ובניה – NIA – אני רוקדת מכל העולמות והתרבויות.
מוזמנים לניה חודשית שבתית.
9.3.19 שכניה .
9.00-10-30
ארוע שהפך למסורת.

בין שלולית לשלולית, אני מזמינה אותך לחגיגית ניה של שבת"העץ הוא גבוה" – 2.2.19
חגיגיה חודשית שהפכה למסורת .
הפעם בסימן טו בשבט..

השנה החורף הגיע עם כל הלב. מים מים מים, הכנרת מתמלאת והעצים חוגגים.
כשהייתי בת חמש ב"גן אסתר", הגן עם הגננת הגדולה בעלת קול עמוק וחם, יצאנו, קבוצת ילדים, לנטיעות טו בשבט.

ליד כל בית של ילד מהגן נטעו עץ. ממש ככה, לכל ילד עץ משלו, ליד הבית.

דמייני כרמי זיתים על מדרונות הרים גבוהים, בושם פרחי בר, ונוף של גבעות המשתפלות לים כחול.
אני מזמינה אותך לסדנת NIA יצירה וטבע של חמישה ימים ביוון, באזור הכפרי הקסום של דרום הפלופונז, ליד העיר קָלָמָטָה.

מול הנוף ובאווירה מעוררת השראה, נרקוד הרבה ונאפשר לעצמינו להשתחרר ולהנות.
נטייל, נשליך את טרדות היומיום, נאכל טוב ובריא.
נשלב יצירה באמעים מגוונים – עם  לילך גלקין אמנית ומטפלת באומנות.
כל זה – באחד המקומות היפים של יוון המסורתית.

נשהה בחווה אורגנית המותאמת לסדנאות אמנות וריקוד, אצל סוטיריס, אדם מקסים שבנה את המקום.

"באנו חושך לגרש"

מפגש, NIA, חודשי . מוסיקה מעוררת ומאירה.

צדמבר, זה החודש שהחורף נכנס לחיינו, פעם בעוצמה שיטפונית מציפה ולא מוכלת ופעם בימים יבשים, כשהקור חודר לעצמות.
החושך יורד מוקדם ואני יכולה לחוש את המתח שבין הפרידה האיטית מאור היום לבין החדירה המפתיעה של החושך.
נולדתי בחנוכה. אמא שלי שיחקה עם אח שלי בסביבון, מתרגלת את האותיות העיבריות של הארץ החדשה, נ, ג, ה, פ, ומהמרת על איזו לחי יפול הסביביון ואיזה אות תתגלה.
לפתע, בפרץ של צחוקים ושמחה שלה ושל אחי החלו צירי הלידה.
חג חורפי נפלא, החג הזה חנוכה. חג של נרות ואור המניסים את החושך.

בסדנת ניה של שבת, ננוע את החיבור בין שמיים וארץ, נגלה את קצב הטיפטוף והתיפוף. כמו הטקסים עתיקים נרעיד את האדמה, נקרא לשמיים לנוע ולהניע את העננים כמו בשיר : "בואו עננים הבו גשם לגנים".
חוני המעגל בסך הכל היה "גגן", עבד בתיקון גגות ובידו מעגלה להידוק גגות הטיט. ברור שהיה לו ענין עם הגשם, להתקין את הגג לפני הגשם או אחריו.

משהו באמת מרגש וחגיגי בסתיו. משהו משתנה, בצורה עדינה, אט אט נהיה קריר יותר. הקריריות הזאת משרה עלי רוגע, ועימה מחשבות, געגוע, נוסטלגיה.

יש בו בסתיו תנועה: אצלינו הצפורים מגיעות מארצות הקור, עלי הנשירים, אבל גם של החרוב אצלי בגינה, מתעופפים ומכסים את השבילים, שכבה ועוד שכבה. העצים מתרוקנים מכסויים ומתכנסים. ואני מהרהרת  ומביטה  בעלה מרחף ברוח, או בנוצה שמתכרבלת כבמעשה אהבה עם הרוח השובב.

אז הפעם בשבת חודשית,  בא לי לרקוד את המזג הזה. עם שירים נוסטלגים שמחממים את הלב.

פסטיבל שייח אברק קרית טבעון. גם אני עוד על האדים, ההדים וההדהודים. קהילה שלמה ובלי ממסד אחד בכלל, מרימה סוף שבוע שכולו אהדה, הכרה, פירגון ואהבה. רוקדים ניה nia, נותנים לגוף לנפש ולרוח להיות באור בוקר שבת. אחרי גשם קטן, זרחה השמש..  

סופ"ש שהוא חיבור של שתי אהבותיי: ריקוד וחימר. קבוצת נשים מקסימיות הצטרפו אלי לרקד ולקדר. מקסימות, מרשימות ויפות. כולן שותפות לדרך שחוצבת- רשות, הסכמה וההתמסרות להיות. עלו שם מחשבות על מיכלים, על דופן, על פתיחות, היו חוויות של מגע וחושיות, היו תנועות ריקוד בחלל ותנועות מגע על גבי החימר. ובעיקר, יחד מחבק נעים ומתפתח. כל זה כשלצידי האחת והיחידה Meirav Ganelevin שיש לה את החוש הזה שיודע וגם מרגיע באי וודאויות.

ציור וריקוד, זה המקום שלי, מטפלת באומנות וותיקה, יודעת את כוחה של האומנות ביצירת מרחב פנימי והבעה. בשנים באחרונות רוקדת ומלמדת ניה. מתה על זה. זה מעיר כל תא מגופי, ומסדר לי את גיל המעבר די טוב. בסדנת סוף שבוע גילנו ביטויים צורתיים של התנועה.  ביחד רקדנו את החיבור הטבעי בין תנועת המחול לקווים ולצבע. עם מוסיקה משובחת, רקדנו  ריקוד NIA וריקוד חופשי, חווינו תנועה שקטה, בשילוב עם יצירה וציור אישי, קבוצתי וסביבתי.

התאריך הזה – האחד בספטמבר, צרוב אצלי. הייתי קטנה מידי, בת חמש ותשעה חודשים, כשאבא שלי חשב שנכון להעלות אותי לכיתה א'. מפחית מערכם של משחקים, ציורים וחלימה. ילדת סוף דצמבר, עולה לכיתה א' בבית ספר "רמות" בחיפה. בנין שנמצא ממש מול המרפסת של הבית שלי, מעבר לכביש. שביל הוביל אל בית הספר, ילדה צועדת בשביל בין שיחיי אלת המסטיק ואמא מהמרפסת, חוששת, מלווה במבט. מסך גדול נותר ועומד ביני לבין חוויות כיתה א' – ב'. איני זוכרת איזה "ילקוט"

חיה בסרט עוד חודש עבר ואני חושבת על הטלטלות הקורות לנו כאן. כל כך הרבה דברים מתרחשים בארץ הזאת. מקצה לקצה בין הטוב לרע, בין המוסרי למושחת, בין הרגישות והעדרה. אבל אני לא מפסיקה לרקוד . "כי השמחה שלי היא המחאה שלי, והיא כוחי האמתי, ברגל יחפה בתוך הצהרים". מאז שרוקדת ניה כל מיני פעולות בחיים עשויות להיות מביכות. למשל כשאני נוהגת ושומעת מוסיקה, מיד הגוף מתחיל לנוע. ברמזור הידיים מצטרפות לכל מיני תנועות של ריקוד. מנסה לא לשים לב

למדתי לאהוב את הקיץ עם השנים. בשבת חודשית בקיץ הזה, השתעשענו במרחב בתנועות של ילדים, שיחקנו, צחקנו, …כמו גלים שובבים, גלים סוערים, עלינו על "הגלשן שלי" של סנדרסון בתנועות חתירה….. היה נהדר לחוש את העונה …… כשהייתי קטנה אהבתי את החורף. אולי זה קשור, לתאריך הלידה שלי, דצמבר. חורף הבטיח בטחון של בית, תנור פיירסייד, כזה שמדליקים בחדר המדרגות. ומתפללים שלא יוצף ויכבה, עד שיגיע לסלון. חורף כזה של פוך. בטח זה היה קשור לביטחון לפחד של חשיפה והתמודדות עם

מסורת ריקוד ניה, חודשי בשבת בבוקר, תמיד סביב נושא, פעם שיריי חופש, מוסיקה אירית, הודית, שירי קיץ ועוד… הפעם התחגגנו לנו באווירת שבועות- חג נפלא: חקלאי – אדמתי ושמימי גם יחד…. והמוסיקה בהתאם. הגיעו כל מי שאוהב מוסיקה, תנועה, וכל מי שנותן לגוף ולנפש שלו לחוות את עצמו חי נושם ומתעורר. בשבת בוקר עוד לפני שכולם קמים, "חומקים" לשעה וחצי של הנאה ותנועה.  

פסח, יציאת מצריים יציאה מהמייצרים- רקדנו ניה חודשית בסימן של חופש ושיחרור. ככל שעוברות השנים ואני מתבגרת ואולי יותר ויותר מתגברת, עולות אצלי עוד יותר, שאלות על חופש. בכל גיל שאלת החופש אצלי מקבלת צבע וגוון אחרים. הייתי ילדה נורא ביישנית. מכירים את תמונת הילדים האלו שצמודים כמעט בכל הגוף לאמא? לא מדברת הרבה, ראש מעט מושפל ועיניים מתבוננות אל העולם, אל האחרים, בחצי מבט מבוהל. לא מדברת. "בואי שבי איתנו" הייתה אמא אומרת לי כשכול המשפחה מגיעה לביקור. "תגידי

בכל שבת ראשונה של כל חודש, אני מקיימת שעור ניה, תוספת מתוקה לשגרת השעורים המקיימים בימי החול. והפעם עם רוח הסתיו, עונת מעברית. הזדמנות להיות עם חלקים שנותרו מהקיץ לקראת עתיד החורף ה:"מטפטף" ובא. שבת, 5.11.16 בשעה תשע בבוקר במרכז עמית לספורט- בכניסה למנוף (ליד הפבלה). באשר למוסיקה רקדנו שירים שיש בהם את המבט המעט מלנכולי, מה לעשות זה מה שהסתיו עושה לנו בתוך הנשמה. "זו היא עונה כזאת חבוב". התרגשנו עם: אריק אנשטיין, אהוד בנאי, סטינג, לאונרד כהן, ועוד

אני אוהבת מוסיקה, כל כך אוהבת מוסיקה. לא ניגנתי מעולם על כלי נגינה ואיני יודעת לקרוא תווים, אבל אני יודעת שהגוף שלי מתנגן ומנגן כשאני שומעת מוסיקה. לפי בואציוס, פילוסוף, מוסיקאי ומתמטיקאי רומאי מהמאה ה-6 לספירה: "המוסיקה הקוסמית מהדהדת בנפשו של האדם, שם היא נהפכת למוסיקה אנושית. זיקה זו היא שמאפשרת לו להשיג משהו מההוויה האלוהית. המוסיקה יכולה להיחשב למעין ישות מתווכת בין הרוחני לגשמי, בין השמימי לארצי ובין האלוהי לאנושי". איזה יופי, המוסיקה היא גשר שכזה שמעצים את החוויה,

האביב הזה מילא אותי שמחה ואופטימיות. נפגשנו במועדון של שכניה לרקוד והיינו כ"שדה פורח". איך זה קרה שהפכנו לארץ כל כך פורחת באביב? אני זוכרת במדויק את הימים שבהם הופסק ההרגל הזה לקטוף כלניות, א ולשמוח את הפריחה אני ילדה בת חמש (אלוהים זה היה לפני 52 שנה), מקבלת נזיפה מאחי הבוגר כשראה אותי מחזיקה בידי, זר קטן של כלניות. הוא הבכור, כבר למד בבית הספר על פרחים מוגנים, ואני מבויישת מסתירה את הזר מאחורי גבי. אבל מתחילה להבין שיש